אלפסי נ' ספרינט מוטורס בע"מ

פסק דין

פתח דבר

ביום 15/07/2010 הגיש מר אלפסי, נהג מונית במקצועו (להלן: "התובע") כתב תביעה, לפיו ביום 06/04/2010 תדלק את המונית עימה עובד בתחנת הדלק סונול אשר בכניסה לצפת, ושהינה בבעלות חברת ספרינט מוטורס בע"מ (להלן: "הנתבעת"). לטענת התובע, כחודש לאחר מכן, זומן לחקירה במשטרת צפת בגין תלונה שהוגשה נגדו ע"י הנתבעת בחשד למרמה וגניבה בכך שתדלק רכבו ונס מן המקום מבלי לשלם, מעשה המוכחש ע"י התובע מכל וכל.

נוכח אישומים אלו, פנה התובע לנתבעת, באמצעות חוקרת המשטרה, בבקשה לצפות במצלמות הביטחון במקום, ואכן מצפייה בתיעוד המצלמות הוברר כי התובע שילם עבור התדלוק וכי מקור התלונה בטעות.

התובע טוען לנזקים כספיים-אובדן הכנסה ע"י ביטול נסיעה מצפת לחיפה, אשר הכנסתו אילולי בוטלה, היתה בסך 800 ש"ח, עוול וטראומה, פגיעה בשמו הטוב מול ציבור הנוסעים, ופגיעה בכבודו ובמקצועו. התובע צרף לכתב תביעתו אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה, תצהיר בעל המונית, קבלה עבור שכ"ט עו"ד.

על כן, עותר התובע לפיצוי בגין לשון הרע בסך 25,000 ₪ בתוספת הוצאות בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין הוצאות משפטו.

הנתבעת לא הגישה כתב הגנה, אך בדיון שהתקיים בפניי, הגיע נציג הנתבעת, מר מוטעי שאול וטען כי זיהוי של התובע כמי שביצע את מעשה הגניבה נעשה בשוגג, נטען כי אכן בוצע מעשה הגניבה, אך ע"י נהג אחר, אשר רכבו היה צמוד לרכבו של התובע ומכאן נבעה הטעות.

דיון

נקודת המוצא היא, כי זכותו של אדם לכבוד ולשמירה על שמו הטוב של האדם. חוק איסור לשון הרע עוסק בהגנת כבודו ושמו הטוב של אדם באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. בבואי לפסוק בענייננו, עליי לבחון תחילה האם עסקינן בלשון הרע?

לאחר שעיינתי ושמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, אם כי באופן חלקי וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

לשון הרע, כהגדרת חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן:"החוק") הוא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם.

סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובע:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית או מוגבלותו".

במקרה דנן, כאשר עובדי תחנת הדלק-הנתבעת התלוננו על התובע במשטרה, בטענה כי ביצע מעשה גניבה, אכן עלול העניין להוביל לפגיעה במשלח ידו או במקצועו ו/ או לבזותו, מאחר והתובע הינו נהג מונית במקצועו, אשר פוקד תחנות דלק רבות במהלך יומו.

מתוקף תפקידו כנהג מונית, העבירה המיוחסת לו שמא ביצעה, עלולה היתה להשפילו ולבזותו בעיני הבריות בכלל, ובעיני ציבור הנוסעים-לקוחותיו בפרט ולפיכך לפגוע במשרתו.

לפיכך, על פי המבחן האובייקטיבי אוכל להגיע למסקנה, כי הדברים שנאמרו ע"י נציגי הנתבעת מהווים "לשון הרע" כלפי התובע, זאת הואיל ודי בכך שהם "עלולים" לפגוע בשמו או במשרתו ואין צורך להוכיח שבפועל נגרמה לתובע פגיעה במקצועו, בעסקו או במשלח ידו.